תכנים ומרצים

על רכיבי התקווה בתיאוריה של פרויד: אמת, אהבה, אחרוּת וחמלה

ד"ר שלומית ידלין-גדות

(3 מפגשים)

מה לפרויד ולתקווה? מה לתקווה ולאותו אב מיתולוגי שראה את התוקפנות והקונפליקט כנטועים עמוק בנפשנו, שהכריז שגם בביתו ובנפשו האדם איננו בעל הבית?

בשלושת המפגשים שלנו נצלול לעומקי המורכבות של החשיבה הפרוידיאנית, ונבחן כיצד פרויד מבין את מקורות המזור והתקווה האנושיים, ומה הן אבני הדרך להשגתם.  דרך בחינת מערכות היחסים וזיקות התלות של סוכנויות הנפש השונות, נלמד על אבני הדרך לתקווה: על היכולת להביט במציאות נכוחה ולאהוב אמת, על היכולת לשלב בין עונג ואיפוק, להכיר באחר הנתון הן בתוכנו והן סביבנו ולתת לו מקום, לשפוט את עצמנו במידה של קבלה וחמלה, לשמר נאמנות לעצמנו ולאחרים, ולהכיר ביופי ובשבריריות קיומנו.  נחשוב כיצד עקרונות טיפוליים מקדמים את ההתמודדות עם האתגרים הללו, ובין השאר נתבונן מזוויות שונות בגלגולי דחף החיים והמוות, באשמה לא מודעת, בדו-מיניות המולדת של הפרט ,ביחסים המורכבים בין האיד למציאות, בנרקיסיזם ובליבידו אובייקטאלי.

ד"ר שלומית ידלין-גדות, פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה במכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו.
ראש התכנית לפסיכותרפיה, ביה"ס לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
חברה בבורד הבינ"ל של האגודה לפסיכותרפיה ופסיכואנליזה התייחסותית, יו"ר ועדת הקולוקוויום הבינלאומי.
מחברת הספר "Truth Matters: Theory and Practice in Psychoanalysis " – Brill | Rodopi, 2016
מחברת שותפה של  “Lacanian Psychoanalysis: A Contemporary Introduction” – Routledge 2023.

על רכיבי התקווה בתיאוריה של פרויד: אמת, אהבה, אחרוּת וחמלה

ד"ר שלומית ידלין-גדות

(3 מפגשים)

מה לפרויד ולתקווה? מה לתקווה ולאותו אב מיתולוגי שראה את התוקפנות והקונפליקט כנטועים עמוק בנפשנו, שהכריז שגם בביתו ובנפשו האדם איננו בעל הבית?

בשלושת המפגשים שלנו נצלול לעומקי המורכבות של החשיבה הפרוידיאנית, ונבחן כיצד פרויד מבין את מקורות המזור והתקווה האנושיים, ומה הן אבני הדרך להשגתם.  דרך בחינת מערכות היחסים וזיקות התלות של סוכנויות הנפש השונות, נלמד על אבני הדרך לתקווה: על היכולת להביט במציאות נכוחה ולאהוב אמת, על היכולת לשלב בין עונג ואיפוק, להכיר באחר הנתון הן בתוכנו והן סביבנו ולתת לו מקום, לשפוט את עצמנו במידה של קבלה וחמלה, לשמר נאמנות לעצמנו ולאחרים, ולהכיר ביופי ובשבריריות קיומנו.  נחשוב כיצד עקרונות טיפוליים מקדמים את ההתמודדות עם האתגרים הללו, ובין השאר נתבונן מזוויות שונות בגלגולי דחף החיים והמוות, באשמה לא מודעת, בדו-מיניות המולדת של הפרט ,ביחסים המורכבים בין האיד למציאות, בנרקיסיזם ובליבידו אובייקטאלי.

ד"ר שלומית ידלין-גדות, פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה במכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו.
ראש התכנית לפסיכותרפיה, ביה"ס לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
חברה בבורד הבינ"ל של האגודה לפסיכותרפיה ופסיכואנליזה התייחסותית, יו"ר ועדת הקולוקוויום הבינלאומי.
מחברת הספר "Truth Matters: Theory and Practice in Psychoanalysis " – Brill | Rodopi, 2016
מחברת שותפה של  “Lacanian Psychoanalysis: A Contemporary Introduction” – Routledge 2023.

מחשבות קלייניאניות
על תנאים של תקווה

יעל חנין

(3 מפגשים)

"אני זקוק שתתני לי לתקווה" נאמר לי פעם. בקשה זו גרמה לי לשאול מה הם התנאים שמאפשרים לנו לחוש תקווה ולעומתם מה גורם לתחושות של יאוש וחוסר תקווה. החיפוש אחר אותם תנאים של תקווה הביא אותי לחקור את יחסי הגומלין שבין המציאות החיצונית והמציאות הפנימית, את יחסי הגומלין שבין דחפי החיים והמוות ובין פנטסיות על הרס וחורבן לפנטסיות על תיקון ושיקום. אנחנו נקדיש את מפגשי הקורס לשאלות: מה הם התנאים הפנימיים שמאפשרים לאדם לחוש תקווה לעומת מצבי נפש אחרים שמביאים ליאוש ולחוסר תקווה ומה יכולה להיות העמדה הטיפולית שתסייע למטופלים שלנו לא רק לקבל תקווה אלא למצוא אותה בתוכם. את הקורס תלווה קריאה בכתבי מלאני קליין, חנה סגל, ג'ון שטיינר ואחרים.

יעל חנין היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית הישראלית מורה ומדריכה במסלולים המתקדמים בבית הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב במסלול ללימודי מלאני קליין וממשיכיה ובמסלול מצבים מנטאליים ראשוניים. עורכת מדעית של התרגום לספרו של ג׳ון שטיינר- ״לראות ולהיראות- להגיח ממסתור נפשי״ ושל ספרה של מלאני קליין- ״ריצ׳רד- סיפור אנליזה של ילד״, שניהם בהוצאת ״תולעת ספרים״.

מחשבות קלייניאניות
על תנאים של תקווה

יעל חנין

(3 מפגשים)

"אני זקוק שתתני לי לתקווה" נאמר לי פעם. בקשה זו גרמה לי לשאול מה הם התנאים שמאפשרים לנו לחוש תקווה ולעומתם מה גורם לתחושות של יאוש וחוסר תקווה. החיפוש אחר אותם תנאים של תקווה הביא אותי לחקור את יחסי הגומלין שבין המציאות החיצונית והמציאות הפנימית, את יחסי הגומלין שבין דחפי החיים והמוות ובין פנטסיות על הרס וחורבן לפנטסיות על תיקון ושיקום. אנחנו נקדיש את מפגשי הקורס לשאלות: מה הם התנאים הפנימיים שמאפשרים לאדם לחוש תקווה לעומת מצבי נפש אחרים שמביאים ליאוש ולחוסר תקווה ומה יכולה להיות העמדה הטיפולית שתסייע למטופלים שלנו לא רק לקבל תקווה אלא למצוא אותה בתוכם. את הקורס תלווה קריאה בכתבי מלאני קליין, חנה סגל, ג'ון שטיינר ואחרים.

יעל חנין היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית הישראלית מורה ומדריכה במסלולים המתקדמים בבית הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב במסלול ללימודי מלאני קליין וממשיכיה ובמסלול מצבים מנטאליים ראשוניים. עורכת מדעית של התרגום לספרו של ג׳ון שטיינר- ״לראות ולהיראות- להגיח ממסתור נפשי״ ושל ספרה של מלאני קליין- ״ריצ׳רד- סיפור אנליזה של ילד״, שניהם בהוצאת ״תולעת ספרים״.

רטוריקה של תקווה בטיפול:
על השימוש בשפה כמחוללת תנועת נפש

נחי אלון

(2 מפגשים)

רטוריקה איננה מן המקצועות שמטפלים לומדים, וחבל: כמטפלים, הדיבור המטביע חותם בליבות השומע הוא כלי העבודה העיקרי שלנו, אבל איננו לומדים את אומנות ההשפעה-באמצעות-מילים ושיקולינו אינם מתחשבים בה. במסגרת המפגשים אבקש להציג את כוחה וחשיבותה של אומנות זו בין היתר באמצעות ניתוח של מקצת האמצעים הרטוריים שצ'רצ'יל הפעיל בפסקאות נבחרות מנאומיו, זאת מתוך מטרה לזהות את האפשרויות הטיפוליות הטמונות באמצעים אלו, וללמוד מהצלחתו של צ'רצ'יל במאבקו הנחוש בדיכאון הקולקטיבי.
ישנם קווי דמיון מרובים בין דיכאון אישי לבין דיכאון קולקטיבי בעתות משבר מדיני או עולמי. נראה כי במצבים חיצוניים קשים הסכנה האורבת כפולה: מחד, האדם עלול להתכחש למציאות הקשה ולשגות באשליות-של-גאולה שסופן להתנפץ עם הקושי הראשון; ומאידך, הוא עלול לקבל את המציאות הקשה כמציאות יחידה, ולאבד את היכולת להעמיד כנגדה התמודדות יעילה. סיוע במצבים כאלו דורש הכרה נכוחה במציאות על קשייה, לצד טיפוח של תקווה מציאותית הרואה מעבר לקשיי ההווה. נאומיו של צ'רצ'יל, אשר יסקרו במפגשים, הם מופת לתנועה הכפולה הזו. אם נבחן את עצמנו כמטפלים, נמצא שאנו נוקטים צעדים דומים בעבודתנו עם אנשים ששקעו בדיכאון בשל המצב הקשה שבו הם שרויים. במצבים קיצוניים, נדרשת מן המנהיג היכולת להשתמש ברטוריקה כדי לנסוך אומץ, ביטחון, נכונות להקרבה, תחושת צדקה וערך, סולידריות ואורך רוח.
את המעשה הטיפולי נכון לראות לעתים כמעשה מנהיגותי, ובוודאי כשמדובר במצבי שיתוק ודיכאון. בין אם אנו יודעים זאת ובין אם לאו, אנו משתמשים בשפה כדי לחולל תנועת נפש. הכרות עם האמצעים שגדולי-עולם השתמשו בהם תסייע לנו להיות מודעים יותר לכלינו ולהשתמש בהם ביתר דיוק: לא כתחליף לערכים, לאמפתיה ולרצון טוב, כי אם כתרגומם של אלו לשפה הייחודית שבין מטפל למטופל.

נחי אלון הוא פסיכולוג קליני מומחה, מורשה לשימוש בהיפנזה למטרות טיפול, מחקר והוראת ההיפנוזה. תלמיד הבודהיזם הטיבטי ומלמד פסיכולוגיה בודהיסטית. הקים וניהל במשותף עם פרופ' יעקב רז את 'פסיכודהרמה' – מרכז לאימון וליישום הדהרמה בחיי היומיום. ממקימי יטי”ב – ידידי טיבט בישראל – עמותה שמטרתה סיוע לקהילה הטיבטית הגולה. כתב במשותף עם פרופ' חיים עומר את הספרים 'מעשה הסיפור הטיפולי' ו'השטן שבינינו' ומחברו של הספר: 'אדון ביאליק, איך ראוי לחיות?' שראה אור בשנת 2022.

רטוריקה של תקווה בטיפול:
על השימוש בשפה כמחוללת תנועת נפש

נחי אלון

(2 מפגשים)

רטוריקה איננה מן המקצועות שמטפלים לומדים, וחבל: כמטפלים, הדיבור המטביע חותם בליבות השומע הוא כלי העבודה העיקרי שלנו, אבל איננו לומדים את אומנות ההשפעה-באמצעות-מילים ושיקולינו אינם מתחשבים בה. במסגרת המפגשים אבקש להציג את כוחה וחשיבותה של אומנות זו בין היתר באמצעות ניתוח של מקצת האמצעים הרטוריים שצ'רצ'יל הפעיל בפסקאות נבחרות מנאומיו, זאת מתוך מטרה לזהות את האפשרויות הטיפוליות הטמונות באמצעים אלו, וללמוד מהצלחתו של צ'רצ'יל במאבקו הנחוש בדיכאון הקולקטיבי.
ישנם קווי דמיון מרובים בין דיכאון אישי לבין דיכאון קולקטיבי בעתות משבר מדיני או עולמי. נראה כי במצבים חיצוניים קשים הסכנה האורבת כפולה: מחד, האדם עלול להתכחש למציאות הקשה ולשגות באשליות-של-גאולה שסופן להתנפץ עם הקושי הראשון; ומאידך, הוא עלול לקבל את המציאות הקשה כמציאות יחידה, ולאבד את היכולת להעמיד כנגדה התמודדות יעילה. סיוע במצבים כאלו דורש הכרה נכוחה במציאות על קשייה, לצד טיפוח של תקווה מציאותית הרואה מעבר לקשיי ההווה. נאומיו של צ'רצ'יל, אשר יסקרו במפגשים, הם מופת לתנועה הכפולה הזו. אם נבחן את עצמנו כמטפלים, נמצא שאנו נוקטים צעדים דומים בעבודתנו עם אנשים ששקעו בדיכאון בשל המצב הקשה שבו הם שרויים. במצבים קיצוניים, נדרשת מן המנהיג היכולת להשתמש ברטוריקה כדי לנסוך אומץ, ביטחון, נכונות להקרבה, תחושת צדקה וערך, סולידריות ואורך רוח.
את המעשה הטיפולי נכון לראות לעתים כמעשה מנהיגותי, ובוודאי כשמדובר במצבי שיתוק ודיכאון. בין אם אנו יודעים זאת ובין אם לאו, אנו משתמשים בשפה כדי לחולל תנועת נפש. הכרות עם האמצעים שגדולי-עולם השתמשו בהם תסייע לנו להיות מודעים יותר לכלינו ולהשתמש בהם ביתר דיוק: לא כתחליף לערכים, לאמפתיה ולרצון טוב, כי אם כתרגומם של אלו לשפה הייחודית שבין מטפל למטופל.

נחי אלון הוא פסיכולוג קליני מומחה, מורשה לשימוש בהיפנזה למטרות טיפול, מחקר והוראת ההיפנוזה. תלמיד הבודהיזם הטיבטי ומלמד פסיכולוגיה בודהיסטית. הקים וניהל במשותף עם פרופ' יעקב רז את 'פסיכודהרמה' – מרכז לאימון וליישום הדהרמה בחיי היומיום. ממקימי יטי”ב – ידידי טיבט בישראל – עמותה שמטרתה סיוע לקהילה הטיבטית הגולה. כתב במשותף עם פרופ' חיים עומר את הספרים 'מעשה הסיפור הטיפולי' ו'השטן שבינינו' ומחברו של הספר: 'אדון ביאליק, איך ראוי לחיות?' שראה אור בשנת 2022.

האלביתי
כנשא של תקווה

פרופ' דנה אמיר

(3 מפגשים)

הקורס ישלב שלושה מפגשים שיאירו את מושג האלביתי מזווית חדשה הקשורה בתקווה ובאפשרות לשינוי. המפגש הראשון יעסוק בממד הלירי של הנפש, וביחס בין היסוד האקטואלי והיסוד האפשרי בתוך כל סובייקט. בספרה של פרופ' אמיר "על הליריות של הנפש" (2008) הוצעה התבוננות בנפש כבדיאלקטיקה מתמדת בין "עצמי אפשרי" ו"עצמי אקטואלי"[1]. את העצמי האקטואלי הוצע לראות כחלק הממומש של החיים הנפשיים (בין אם מודע ובין אם לא-מודע), ואילו את העצמי האפשרי – כאותו חלק ייחודי הגלום בנפש כאפשרות שלא הגיעה לידי מימוש בפועל, אך קיימת ומוכלת תמיד בתוך הקיום האקטואלי כסוג של צבע. בין רגע לידתו של אדם (שהיא המעבר מן האפשרי אל האקטואלי) לבין רגע מותו (שהוא המעבר המוחלט מן האקטואלי אל האפשרי) פרוּשִֹים חיים שלמים שהם בבחינת תנועה הדדית בין האקטואלי לאפשרי וחוזר חלילה. בכל רגע שבו מתאפשר מגע בין קיומו האקטואלי של האדם לבין האפשרי שלו, עובר האפשרי אקטואליזציה במובן זה שהוא מתגלם כחלק מנפש האדם. עם זאת, גם האפשרי שאיננו עובר אקטואליזציה מלאה קיים שם כל הזמן כמעין תחתית כפולה, או כממד נוסף המעניק לקיום האקטואלי עומק והד, ושהנפש מכוונת את עצמה אליו כאל אופק. מטרת המפגש היא להכין את הקרקע לאפשרות לראות ביסוד האלביתי, כפי שהגדיר אותו פרויד, טריטוריה המאפשרת מגע עם היסוד האפשרי הלא ממומש בנפש. המפגש השני יעסוק במושג האלביתי הפרוידיאני (פרויד, 1919), מושג המלכד מושגים הופכיים: הביתי (Heimlich) והאלביתי (Unheimlich). התלכדות הפכים זו היא אחד מן האלמנטים המהותיים של האלביתי, המלכדת את הדבר עם היפוכו, את המוכר עם הזר, את המושך עם המעיק. האלביתי איננו החדש, כי אם המוכר שהפך לזר עקב תהליך של הדחקה. זוהי רוח הרפאים שכביכול מתגלה מבחוץ, אך למעשה מגיחה אלינו מתוכנו. על מנת להבין מושג זה לעומקו, נדון במפגש השלישי והאחרון באחת הדוגמאות המופלאות לאלביתי בספרות: הסיפור "אהבה" מאת קלריס ליספקטור. המפגש יעסוק באופן שבו מפגש ארעי של הגיבורה עם איש עיוור הופך למסע לירי שלה לתוך נפשה ולתוך חייה, מסע המאפשר לה הן מגע עם רוחות הרפאים הלא מדוברות שלה, והן עם היסוד האפשרי של הקיום ושל האהבה.

פרופ' דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית – מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, ראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, יו"ר תכנית "זרמים" לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, עורכת ראשית של "מארג" – כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה (מרכז פרויד – האוניברסיטה העברית). הוציאה לאור שישה ספרי שירה, ארבעה ממוארים בשירה ופרוזה וחמישה ספרי עיון פסיכואנליטיים שראו אור בעברית ובאנגלית. זכתה בפרסים שונים על כתיבתה העיונית והספרותית, ביניהם 5 פרסים בינלאומיים על כתיבתה הפסיכואנליטית.

האלביתי
כנשא של תקווה

פרופ' דנה אמיר

(3 מפגשים)

הקורס ישלב שלושה מפגשים שיאירו את מושג האלביתי מזווית חדשה הקשורה בתקווה ובאפשרות לשינוי. המפגש הראשון יעסוק בממד הלירי של הנפש, וביחס בין היסוד האקטואלי והיסוד האפשרי בתוך כל סובייקט. בספרה של פרופ' אמיר "על הליריות של הנפש" (2008) הוצעה התבוננות בנפש כבדיאלקטיקה מתמדת בין "עצמי אפשרי" ו"עצמי אקטואלי"[1]. את העצמי האקטואלי הוצע לראות כחלק הממומש של החיים הנפשיים (בין אם מודע ובין אם לא-מודע), ואילו את העצמי האפשרי – כאותו חלק ייחודי הגלום בנפש כאפשרות שלא הגיעה לידי מימוש בפועל, אך קיימת ומוכלת תמיד בתוך הקיום האקטואלי כסוג של צבע. בין רגע לידתו של אדם (שהיא המעבר מן האפשרי אל האקטואלי) לבין רגע מותו (שהוא המעבר המוחלט מן האקטואלי אל האפשרי) פרוּשִֹים חיים שלמים שהם בבחינת תנועה הדדית בין האקטואלי לאפשרי וחוזר חלילה. בכל רגע שבו מתאפשר מגע בין קיומו האקטואלי של האדם לבין האפשרי שלו, עובר האפשרי אקטואליזציה במובן זה שהוא מתגלם כחלק מנפש האדם. עם זאת, גם האפשרי שאיננו עובר אקטואליזציה מלאה קיים שם כל הזמן כמעין תחתית כפולה, או כממד נוסף המעניק לקיום האקטואלי עומק והד, ושהנפש מכוונת את עצמה אליו כאל אופק. מטרת המפגש היא להכין את הקרקע לאפשרות לראות ביסוד האלביתי, כפי שהגדיר אותו פרויד, טריטוריה המאפשרת מגע עם היסוד האפשרי הלא ממומש בנפש. המפגש השני יעסוק במושג האלביתי הפרוידיאני (פרויד, 1919), מושג המלכד מושגים הופכיים: הביתי (Heimlich) והאלביתי (Unheimlich). התלכדות הפכים זו היא אחד מן האלמנטים המהותיים של האלביתי, המלכדת את הדבר עם היפוכו, את המוכר עם הזר, את המושך עם המעיק. האלביתי איננו החדש, כי אם המוכר שהפך לזר עקב תהליך של הדחקה. זוהי רוח הרפאים שכביכול מתגלה מבחוץ, אך למעשה מגיחה אלינו מתוכנו. על מנת להבין מושג זה לעומקו, נדון במפגש השלישי והאחרון באחת הדוגמאות המופלאות לאלביתי בספרות: הסיפור "אהבה" מאת קלריס ליספקטור. המפגש יעסוק באופן שבו מפגש ארעי של הגיבורה עם איש עיוור הופך למסע לירי שלה לתוך נפשה ולתוך חייה, מסע המאפשר לה הן מגע עם רוחות הרפאים הלא מדוברות שלה, והן עם היסוד האפשרי של הקיום ושל האהבה.

פרופ' דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית – מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, ראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, יו"ר תכנית "זרמים" לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, עורכת ראשית של "מארג" – כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה (מרכז פרויד – האוניברסיטה העברית). הוציאה לאור שישה ספרי שירה, ארבעה ממוארים בשירה ופרוזה וחמישה ספרי עיון פסיכואנליטיים שראו אור בעברית ובאנגלית. זכתה בפרסים שונים על כתיבתה העיונית והספרותית, ביניהם 5 פרסים בינלאומיים על כתיבתה הפסיכואנליטית.

הממד האתי כמגדלור של תקווה בהתמודדות עם שכול טראומטי

פרופ' מירב רוט

(מפגש אחד)

המוסר האנושי נתפס בפסיכואנליזה הקלאסית כנובע מהתפתחות נפשית – בין אם כתולדת תסביך אדיפוס אצל פרויד ובין אם כתולדת העמדה הדפרסיבית אצל קליין. אך ב 1895, בחיבורו "הפרוייקט", כותב פרויד משפט הממקם את המוסר בראשית ההתפתחות ולא כתוצאה ממנה – כנובע מן החיבור בין היצור האנושי חסר האונים להורה השומר עליו. במפגש שלנו נדון באמנה הראשיתית הזאת, שבין ילד להורה, כעומדת ביסוד עמדה אתית שורשית, המצפה ליחסי ערבות הדדית ואף מכוננת אותם. במצבים של הפרה חריפה של ציפיה זו, כמו שהתרחש ב 7.10, מתערערת העמדה האתית ורגשות פרימיטיביים של נקם, שנאה, חידלון ויאוש עלולים לכבוש את נפשם של קורבנות המחדל. מאידך, העמדה האתית יכולה להפציע כמגדלור פנימי – וזה יוביל את הדרך החוצה מן הבור השחור של הטראומה לעבר תהליך החלמה הדרגתי. אתאר דוגמה יוצאת דופן בעוצמתה מתוך טיפול בפדויית שבי, אשר בה העמדה האתית הגנה עליה ואיפשרה לה להציל את ילדיה.

פרופ' מירב רוט  היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית וחוקרת תרבות. לשעבר מייסדת וראש מסלול קליין, ראש יחידת הדוקטורט לפסיכואנליזה וממשקיה וראש התכנית לפסיכותרפיה – שלשתם בתכנית לפסיכותרפיה באונ' תל אביב. עורכת מדעית של התרגום העברי של "מלאני קליין כתבים נבחרים" כרך ב' עם שוקי דורבן (תולעת 2012), של "אותנטיות במפגש האנליטי" מאת ארמה ברנמן פיק (כרמל, 2021) ושל "פסיכואנליזה של ילדים" מאת מלאני קליין (תולעת ספרים, 2022). מחברת פרקים ומאמרים רבים בנושאים של אבל, הזדהות השלכתית, דחפי החיים והמוות, ספרות ואמנות מזוית פסיכואנליטית. ספרה "מה קורה לקורא? התבוננות פסיכואנליטית בקריאת ספרות" ראה אור בכרמל 2017 וגירסה אנגלית שלו A psychoanalytic perspective on reading literature ראתה אור בראוטלדג' 2020. ספרה "אהבת אמת כאהבת האמת" ראה אור בהוצאת עלמא ב 2023 וספרה "מלחמות יצרים – בנפש האדם ובנפשם של גיבורי ספרות" ראה אור במודן, 2024. רוט היא מהדמויות המובילות בהתמודדות עם מחדל 7.10 גם בכתיבתה והרצאותיה לקהל הרחב וגם לאנשי מקצוע. היא שותפה בהקמת וניהול FLM – מערך ישראלי לטיפול ארוך טווח בנפגעי 7.10.

הממד האתי כמגדלור של תקווה בהתמודדות עם שכול טראומטי

פרופ' מירב רוט

(מפגש אחד)

המוסר האנושי נתפס בפסיכואנליזה הקלאסית כנובע מהתפתחות נפשית - בין אם כתולדת תסביך אדיפוס אצל פרויד ובין אם כתולדת העמדה הדפרסיבית אצל קליין. אך ב 1895, בחיבורו "הפרוייקט", כותב פרויד משפט הממקם את המוסר בראשית ההתפתחות ולא כתוצאה ממנה - כנובע מן החיבור בין היצור האנושי חסר האונים להורה השומר עליו. במפגש שלנו נדון באמנה הראשיתית הזאת, שבין ילד להורה, כעומדת ביסוד עמדה אתית שורשית, המצפה ליחסי ערבות הדדית ואף מכוננת אותם. במצבים של הפרה חריפה של ציפיה זו, כמו שהתרחש ב 7.10, מתערערת העמדה האתית ורגשות פרימיטיביים של נקם, שנאה, חידלון ויאוש עלולים לכבוש את נפשם של קורבנות המחדל. מאידך, העמדה האתית יכולה להפציע כמגדלור פנימי - וזה יוביל את הדרך החוצה מן הבור השחור של הטראומה לעבר תהליך החלמה הדרגתי. אתאר דוגמה יוצאת דופן בעוצמתה מתוך טיפול בפדויית שבי, אשר בה העמדה האתית הגנה עליה ואיפשרה לה להציל את ילדיה.

פרופ' מירב רוט  היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית וחוקרת תרבות. לשעבר מייסדת וראש מסלול קליין, ראש יחידת הדוקטורט לפסיכואנליזה וממשקיה וראש התכנית לפסיכותרפיה – שלשתם בתכנית לפסיכותרפיה באונ' תל אביב. עורכת מדעית של התרגום העברי של "מלאני קליין כתבים נבחרים" כרך ב' עם שוקי דורבן (תולעת 2012), של "אותנטיות במפגש האנליטי" מאת ארמה ברנמן פיק (כרמל, 2021) ושל "פסיכואנליזה של ילדים" מאת מלאני קליין (תולעת ספרים, 2022). מחברת פרקים ומאמרים רבים בנושאים של אבל, הזדהות השלכתית, דחפי החיים והמוות, ספרות ואמנות מזוית פסיכואנליטית. ספרה "מה קורה לקורא? התבוננות פסיכואנליטית בקריאת ספרות" ראה אור בכרמל 2017 וגירסה אנגלית שלו A psychoanalytic perspective on reading literature ראתה אור בראוטלדג' 2020. ספרה "אהבת אמת כאהבת האמת" ראה אור בהוצאת עלמא ב 2023 וספרה "מלחמות יצרים – בנפש האדם ובנפשם של גיבורי ספרות" ראה אור במודן, 2024. רוט היא מהדמויות המובילות בהתמודדות עם מחדל 7.10 גם בכתיבתה והרצאותיה לקהל הרחב וגם לאנשי מקצוע. היא שותפה בהקמת וניהול FLM – מערך ישראלי לטיפול ארוך טווח בנפגעי 7.10.

תקווה ואחריות
בהתערבות טיפולית ובבנית חוסן

פרופ' דני חמיאל

(2 מפגשים)

במפגשים נציג תפיסה טיפולית-חינוכית-בונה חוסן המבוססת על הגל השלישי של הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי. תפיסה זו הנה תפיסה תהליכית שאינה ממוקדת סימפטום, המדגישה את פיתוח המימדים של תקווה ואחריות על האדם והעולם.

"חייב אדם לומר בשבילי נברא עולם" – נסביר את התנועה מהתמקדות באני כדרך לתיקוף עצמי, להתמקדות בתיקוף דרך פיתוח המידות (ברוח הפילוסופיה הסטואית והיהדות) ולביסוס שייכות ואחריות.

נראה כיצד אפשר לבנות ברוח זו חוויה של שליטה, חוויה המבוססת על תקווה במובנה הרחב, הכולל פעולה אחראית לצד ויתור על ודאות. נדגים את התפיסה גם ברמה האינדיבידואלית וגם ברמה הקהילתית, בדגש על קהילה לאחר טראומה שמתמודדת עם חוויה של ערעור התקווה, טשטוש ערכים ופירוד.

דני חמיאל, פסיכולוג קליני ורפואי מדריך, פרופ' חבר קליני, מורה באוניברסיטת רייכמן הרצליה ומדריך בקליניקה של בית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטה. מנהל מקצועי, מפתח, חוקר ומדריך ראשי של תוכניות מניעה במרכז חוסן ע'ש כהן האריס בתל אביב. במרכז עבודתו תוכנית "חוסן חינוך" שנחקרה ואומצה על ידי משרד החינוך כתוכנית למניעת פסיכופתולוגיה עתידית. התוכנית מורחבת היום לקהלים נוספים כמו קשישים, אוטיזם, ולעולם הרפואה. מהמובילים בארץ את תחום הLow Intensity CBT, בהטמעת כלים מעולם הטיפול של הCBT למטפלים במקצועות טיפוליים/חינוכיים שאינם אנשי בריאות הנפש. מפתח ומלמד פרוטוקול טיפולי של הגל השלישי של הCBT שמותאם גם לחינוך, לתוכניות של חיזוק well being וחוסן.

תקווה ואחריות
בהתערבות טיפולית ובבנית חוסן

פרופ' דני חמיאל

(2 מפגשים)

במפגשים נציג תפיסה טיפולית-חינוכית-בונה חוסן המבוססת על הגל השלישי של הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי. תפיסה זו הנה תפיסה תהליכית שאינה ממוקדת סימפטום, המדגישה את פיתוח המימדים של תקווה ואחריות על האדם והעולם.

"חייב אדם לומר בשבילי נברא עולם" – נסביר את התנועה מהתמקדות באני כדרך לתיקוף עצמי, להתמקדות בתיקוף דרך פיתוח המידות (ברוח הפילוסופיה הסטואית והיהדות) ולביסוס שייכות ואחריות.

נראה כיצד אפשר לבנות ברוח זו חוויה של שליטה, חוויה המבוססת על תקווה במובנה הרחב, הכולל פעולה אחראית לצד ויתור על ודאות. נדגים את התפיסה גם ברמה האינדיבידואלית וגם ברמה הקהילתית, בדגש על קהילה לאחר טראומה שמתמודדת עם חוויה של ערעור התקווה, טשטוש ערכים ופירוד.

דני חמיאל, פסיכולוג קליני ורפואי מדריך, פרופ' חבר קליני, מורה באוניברסיטת רייכמן הרצליה ומדריך בקליניקה של בית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטה. מנהל מקצועי, מפתח, חוקר ומדריך ראשי של תוכניות מניעה במרכז חוסן ע'ש כהן האריס בתל אביב. במרכז עבודתו תוכנית "חוסן חינוך" שנחקרה ואומצה על ידי משרד החינוך כתוכנית למניעת פסיכופתולוגיה עתידית. התוכנית מורחבת היום לקהלים נוספים כמו קשישים, אוטיזם, ולעולם הרפואה. מהמובילים בארץ את תחום הLow Intensity CBT, בהטמעת כלים מעולם הטיפול של הCBT למטפלים במקצועות טיפוליים/חינוכיים שאינם אנשי בריאות הנפש. מפתח ומלמד פרוטוקול טיפולי של הגל השלישי של הCBT שמותאם גם לחינוך, לתוכניות של חיזוק well being וחוסן.

"אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים" - התקווה
בראי הפסיכולוגיה האנליטית של יונג ונוימן

ד"ר גיא פרל

(2 מפגשים)

מניין יבוא עזרנו בעת הזו? הפסיכולוגיה האנליטית מתייחסת לקיומה של שכבה על-אישית בנפש המכונה 'הלא מודע הקולקטיבי'. מקום מרכזי בשכבה זו יש ל'עצמי' – ארכיטיפ הכוליות וידיעת השלם. בסמינר נבחן את הקשר בין שני מושגים אלו לבין חוויות של אובדן תקווה הַשַׁבַתה. בין השאר, נתייחס אל האל הרמס ותנועתו המתמדת כאל סמל לארכיטיפ התקווה, נקרא במטמורפוזות של אובידיוס, נשוחח על 'ארכיטיפ הילד המת', נרד לשאול ונשתדל לחזור, נשאל האם מחויבותנו להתפתחות נפשית מציעה תקווה לעולם ולא רק לנו. לאור כל זאת, נתבונן במקומם של הרמס ושל יורדי שאול שאינם קלי רגליים כמותו, בחדר הטיפול.

ד"ר גיא פרל, אנליטיקאי יונגיאני מדריך, עו"ס, חוקר שירה ומשורר. עובד בקליניקה פרטית, מורה בתוכנית להכשרה אנליטית, בביה"ס לפסיכותרפיה ובתוכנית ללימודי תרבות של המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן (יו״ר וועדת ההיגוי של התכנית), בביה"ס לע"ס באונ' ת"א ובביה"ס לפסיכותרפיה באונ' ת"א. אחראי מטעם ה IAAP על ההכשרה האנליטית ברומניה (RDG). פרסם עד כה את ספרי העיון והשירה הבאים: 'יש נקודה מעל הראש שלך' (הקיבוץ המאוחד, 2013); 'לשאת את הנפש במהופך – רשימות על שירה' (קשב לשירה, 2016); 'מערה' (לוקוס, 2019); ׳הדבורים של הבלתי-נראה – אל שפת השירה בעקבות יונג ונוימן' (רסלינג, 2021); 'גופו של הלא נאמר – רשימות על שירה' (קשב לשירה, 2023). ספרו במשותף עם פרופ׳ רן ברקאי ״מדוע לא היו להן פנים – "מבט יונגיאני-נוימניאני בציורי מערות מהתקופה הפליאוליתית״ יראה אור בקרוב בהוצאות ׳אידרה׳.

"אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים" - התקווה
בראי הפסיכולוגיה האנליטית של יונג ונוימן

ד"ר גיא פרל

(2 מפגשים)

מניין יבוא עזרנו בעת הזו? הפסיכולוגיה האנליטית מתייחסת לקיומה של שכבה על-אישית בנפש המכונה 'הלא מודע הקולקטיבי'. מקום מרכזי בשכבה זו יש ל'עצמי' - ארכיטיפ הכוליות וידיעת השלם. בסמינר נבחן את הקשר בין שני מושגים אלו לבין חוויות של אובדן תקווה הַשַׁבַתה. בין השאר, נתייחס אל האל הרמס ותנועתו המתמדת כאל סמל לארכיטיפ התקווה, נקרא במטמורפוזות של אובידיוס, נשוחח על 'ארכיטיפ הילד המת', נרד לשאול ונשתדל לחזור, נשאל האם מחויבותנו להתפתחות נפשית מציעה תקווה לעולם ולא רק לנו. לאור כל זאת, נתבונן במקומם של הרמס ושל יורדי שאול שאינם קלי רגליים כמותו, בחדר הטיפול.

ד"ר גיא פרל, אנליטיקאי יונגיאני מדריך, עו"ס, חוקר שירה ומשורר. עובד בקליניקה פרטית, מורה בתוכנית להכשרה אנליטית, בביה"ס לפסיכותרפיה ובתוכנית ללימודי תרבות של המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן (יו״ר וועדת ההיגוי של התכנית), בביה"ס לע"ס באונ' ת"א ובביה"ס לפסיכותרפיה באונ' ת"א. אחראי מטעם ה IAAP על ההכשרה האנליטית ברומניה (RDG). פרסם עד כה את ספרי העיון והשירה הבאים: 'יש נקודה מעל הראש שלך' (הקיבוץ המאוחד, 2013); 'לשאת את הנפש במהופך – רשימות על שירה' (קשב לשירה, 2016); 'מערה' (לוקוס, 2019); ׳הדבורים של הבלתי-נראה – אל שפת השירה בעקבות יונג ונוימן' (רסלינג, 2021); 'גופו של הלא נאמר – רשימות על שירה' (קשב לשירה, 2023). ספרו במשותף עם פרופ׳ רן ברקאי ״מדוע לא היו להן פנים – "מבט יונגיאני-נוימניאני בציורי מערות מהתקופה הפליאוליתית״ יראה אור בקרוב בהוצאות ׳אידרה׳.

שלושה מודלים התייחסותיים
של שיעבוד ותקווה

ד"ר בעז שלגי

(3 מפגשים)

נקודת המוצא של המפגשים אלה תהיה תפישת התקווה לא כהיפוכו של הייאוש, אלא כהיפוכו של השעבוד. תקווה אינה מושג העומד בפני עצמו: תקווה היא תמיד ל- משהו. ואותו 'משהו' שהתקווה חותרת אליו ומקווה לו הוא להיות אדם מלא, חי, שלם וחופשי. ניתן, אם כך, להציב מעין שני קטבים של חוויה, כאשר בקוטב האחד יהיו השעבוד והייאוש, ובשני  – החירות והתקווה.

מתוך נקודת מבט זו, כל אחד מהמפגשים יוקדש למודל התייחסותי אחד של התנועה משעבוד נפשי אל עבר תקווה וחירות. בראשון, נעסוק בתפיסתו של אוגדן הרואה את האדם חסר התקווה כזה הלפות בידי חומר נפשי שלא ניתן לגעת בו, לכאוב אותו אם צריך, חומר אשר מצמצם את נפש האדם, ואת תנועה השחרור כיצירת היכולת לחלום גם את החלומות הקשים ביותר. בשני, נעסוק בכמיהה של האדם לחרוג ולהשתחרר, באמצעות מפגש עם אדם אחר, ממנגנוני השחזור והחזרה הכפייתית המשעבדים אותו לאותם דפוסים שוב ושוב. בשלישי, נעסוק בתנועה שמתאר עמנואל גנט בין השתעבדות מלאת אימה ומקפיאה לבין התמסרות פתוחה וחופשית. 

כל אחד מהמפגשים ילווה בקריאה משותפת של דוגמה מפורטת.

ד"ר בעז שלגי הוא פסיכולוג קליני. מורה ומדריך בתכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ועורך ראשי (במשותף) של כתב העת 'שיחות – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה'. בעבר שימש כחבר סגל בכיר במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן וכראש התוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. מאמריו התפרסמו בכתבי עת רבים בארץ ובעולם. תחומי העניין של ד”ר שלגי עוסקים בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה ההתייחסותית, בהתפתחותה של הפסיכואנליזה ובממשקיה השונים עם הפילוסופיה המערבית. ספרו: 'לב פקוח לרווחה – על התמסרות הדדית באזורי טראומה' ראה אור בהוצאת 'תולעת ספרים' בשנת 2022.

שלושה מודלים התייחסותיים
של שיעבוד ותקווה

ד"ר בעז שלגי

(3 מפגשים)

נקודת המוצא של המפגשים אלה תהיה תפישת התקווה לא כהיפוכו של הייאוש, אלא כהיפוכו של השעבוד. תקווה אינה מושג העומד בפני עצמו: תקווה היא תמיד ל- משהו. ואותו 'משהו' שהתקווה חותרת אליו ומקווה לו הוא להיות אדם מלא, חי, שלם וחופשי. ניתן, אם כך, להציב מעין שני קטבים של חוויה, כאשר בקוטב האחד יהיו השעבוד והייאוש, ובשני  - החירות והתקווה.

מתוך נקודת מבט זו, כל אחד מהמפגשים יוקדש למודל התייחסותי אחד של התנועה משעבוד נפשי אל עבר תקווה וחירות. בראשון, נעסוק בתפיסתו של אוגדן הרואה את האדם חסר התקווה כזה הלפות בידי חומר נפשי שלא ניתן לגעת בו, לכאוב אותו אם צריך, חומר אשר מצמצם את נפש האדם, ואת תנועה השחרור כיצירת היכולת לחלום גם את החלומות הקשים ביותר. בשני, נעסוק בכמיהה של האדם לחרוג ולהשתחרר, באמצעות מפגש עם אדם אחר, ממנגנוני השחזור והחזרה הכפייתית המשעבדים אותו לאותם דפוסים שוב ושוב. בשלישי, נעסוק בתנועה שמתאר עמנואל גנט בין השתעבדות מלאת אימה ומקפיאה לבין התמסרות פתוחה וחופשית. 

כל אחד מהמפגשים ילווה בקריאה משותפת של דוגמה מפורטת.

ד"ר בעז שלגי הוא פסיכולוג קליני. מורה ומדריך בתכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ועורך ראשי (במשותף) של כתב העת 'שיחות – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה'. בעבר שימש כחבר סגל בכיר במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן וכראש התוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. מאמריו התפרסמו בכתבי עת רבים בארץ ובעולם. תחומי העניין של ד”ר שלגי עוסקים בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה ההתייחסותית, בהתפתחותה של הפסיכואנליזה ובממשקיה השונים עם הפילוסופיה המערבית. ספרו: 'לב פקוח לרווחה – על התמסרות הדדית באזורי טראומה' ראה אור בהוצאת 'תולעת ספרים' בשנת 2022.

רצועת בונוס

פרויקט 'הגלויה היומית'
אומנות אקטיביזם ותקווה

זאב אנגלמאיר

(מפגש אחד)

המפגש פורש את יצירתו של האומן ודרכי ההתבטאות המגוונים שלה, מציג את האופן שבה אומנות יכולה לפגוש את המציאות, להגיב אליה באופנים רבים, ולהשתמש בה כמעוררת פעולה ותקווה. המפגש סוקר את הקריירה של זאב מראשית עבודתו בעיתונות, יצירתו האלטרנטיבית, דרך פעילותו האקטיביסטית ועד פרויקט "הגלויה היומית" שהחל בעקבות המלחמה, ומתפרסם מדי יום ברשתות החברתיות. הגלויות מוקדשות לחטופי ונרצחי ה- 7 באוקטובר, ומצוירות לבקשת המשפחות. זאב יספר על המיזם, ועל הרצון להתמקד בתקווה ואופטימיות. "הגלויה היומית" מצוירת בטושים, בתום ילדי, ורבים רואים בה קרן אור בתקופה אפלה.

זאב אנגלמאיר הוא אמן, מאייר, צייר קומיקס, פרפורמר, אקטיביסט, ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. מפרסם לאורך השנים בעיתונות הארצית והאלטרנטיבית. יצר ספרים מאוירים, חוברות קומיקס עצמאיות ופרויקטים ופתיחים באנימציה. הציג בתערוכות רבות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם, הציג תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון בית העיר בת"א, שנבחרה ל"תערוכת השנה 2016". ספר רטרוספקטיבי של איוריו ועבודותיו יצא לאור בהוצאת "עם עובד", ובשנת 2016 יצא לאור הספר "מסע לוולגריה", המכנס את יצירתו האלטרנטיבית. זכה בפרסים רבים והשתתף בפרויקטים עם אמנים בינלאומיים, וכן עם מעצבי אפנה שיצרו עבודות בהשראת יצירותיו. יזם שתופי פעולה עם שחקנים, אנשי קולנוע ומוסיקאים. שימש כשופט בתחרויות עיצוב ושימש כחבר בוועדת הכרה מטעם משרד התרבות והספורט, מוזיאונים ואמנות פלסטית. מרבה להופיע בדמותה של "שושקה", דמות קומיקס שצייר, ובאמצעותה יוצר מופעים ופעולות אקטיביסטיות לקידום הדברות וסובלנות. דמותה של שושקה קיבלה הכרה ופירסום, נכתבו אודותיה מאמרים בעיתונות ובכתבי עת אקדמיים בארץ ובעולם. בשנת 2019 זכה אנגלמאיר באות "האיש ההולך" מעיריית תל אביב על פעילותו האקטיביסטית כנגד מודעות הסתה וגזענות ונכנס לרשימת "100 המשפיעים של ישראל" לשנת 2019 של "דר מרקר". צילום:  Lu Ostrinski

פרויקט 'הגלויה היומית'
אומנות אקטיביזם ותקווה

זאב אנגלמאיר

(מפגש אחד)

המפגש פורש את יצירתו של האומן ודרכי ההתבטאות המגוונים שלה, מציג את האופן שבה אומנות יכולה לפגוש את המציאות, להגיב אליה באופנים רבים, ולהשתמש בה כמעוררת פעולה ותקווה. המפגש סוקר את הקריירה של זאב מראשית עבודתו בעיתונות, יצירתו האלטרנטיבית, דרך פעילותו האקטיביסטית ועד פרויקט "הגלויה היומית" שהחל בעקבות המלחמה, ומתפרסם מדי יום ברשתות החברתיות. הגלויות מוקדשות לחטופי ונרצחי ה- 7 באוקטובר, ומצוירות לבקשת המשפחות. זאב יספר על המיזם, ועל הרצון להתמקד בתקווה ואופטימיות. "הגלויה היומית" מצוירת בטושים, בתום ילדי, ורבים רואים בה קרן אור בתקופה אפלה.

זאב אנגלמאיר הוא אמן, מאייר, צייר קומיקס, פרפורמר, אקטיביסט, ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. מפרסם לאורך השנים בעיתונות הארצית והאלטרנטיבית. יצר ספרים מאוירים, חוברות קומיקס עצמאיות ופרויקטים ופתיחים באנימציה. הציג בתערוכות רבות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם, הציג תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון בית העיר בת"א, שנבחרה ל"תערוכת השנה 2016". ספר רטרוספקטיבי של איוריו ועבודותיו יצא לאור בהוצאת "עם עובד", ובשנת 2016 יצא לאור הספר "מסע לוולגריה", המכנס את יצירתו האלטרנטיבית. זכה בפרסים רבים והשתתף בפרויקטים עם אמנים בינלאומיים, וכן עם מעצבי אפנה שיצרו עבודות בהשראת יצירותיו. יזם שתופי פעולה עם שחקנים, אנשי קולנוע ומוסיקאים. שימש כשופט בתחרויות עיצוב ושימש כחבר בוועדת הכרה מטעם משרד התרבות והספורט, מוזיאונים ואמנות פלסטית. מרבה להופיע בדמותה של "שושקה", דמות קומיקס שצייר, ובאמצעותה יוצר מופעים ופעולות אקטיביסטיות לקידום הדברות וסובלנות. דמותה של שושקה קיבלה הכרה ופירסום, נכתבו אודותיה מאמרים בעיתונות ובכתבי עת אקדמיים בארץ ובעולם. בשנת 2019 זכה אנגלמאיר באות "האיש ההולך" מעיריית תל אביב על פעילותו האקטיביסטית כנגד מודעות הסתה וגזענות ונכנס לרשימת "100 המשפיעים של ישראל" לשנת 2019 של "דר מרקר". צילום:  Lu Ostrinski

על מקורות התקוה של המטפל
בשגרה ובמצבי חירום

ד"ר תמר שלזינגר

(מפגש אחד)

בשבעה באוקטובר, קצת אחרי השעה תשע בבוקר, התקבלה ב"איחוד הצלה" בקשה ליצור קשר עם ילד מקיבוץ כפר עזה, אשר ראה את הוריו נרצחים וזקוק לעזרה. הבקשה הופנתה ליחידת החוסן, ותמר מיהרה להתקשר לאותו ילד, מיכאל, שלצידו עמליה אחותו. הילדים סיפרו לה שהם מסתתרים בארון הבגדים בממ"ד, לאחר ששני הוריהם נרצחו ואחותם אביגיל נעלמה. שתים-עשרה שעות רצופות היא ליוותה אותם בשיחת טלפון, מקבלת החלטות מצילות חיים ושומרת מכל משמר שלא יהיו לבד, עד לחילוצם.
במפגש נשוחח על מודל מעש"ה, המושתת על ארבעה עקרונות פשוטים להתערבות מידית במצבי חירום, שהיווה עוגן בהתערבות. נבין כיצד היכולת של המטפל לשמר עמדה של "השתוות הנפש" במצבי דחק מהווה את התשתית לבניית האמון ולשיתוף פעולה. נשמע  גם כיצד האמהות האוניברסלית, ארכיטיפ האם הגדולה, אותה פונקציה מיטיבה, נוכחת וחומלת, המופיעה כשזקוקים לה ושומרת מהרע שמתרחש, מאפשרת שמירה על תקווה לעתיד טוב יותר.
במצבי חירום נוכחותו הממשית של המטפל היא תנאי הכרחי להצלחת ההתערבות, דבר שמתאפשר על ידי שילוב מודל עבודה מסודר עם עבודת גוף-נפש של המטפל עצמו. במפגש נשמע כיצד הצליחה תמר ליישם ברגע האמת את העקרונות אותם מלדמת לאורך שנים, ולשמר את התפקוד, הכוחות והתקווה לאורך היום כולו, עבור הילדים ומשפחתם ועבור עצמה.

ד"ר תמר שלזינגר, עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת בקליניקה פרטית ומרצה בחוג לעבודה סוציאלית במכללת "תל חי". לצד זאת, תמר מתנדבת ב"איחוד הצלה"  כחובשת וכ"חוסן בכיר". יחידת החוסן של "איחוד הצלה"  מספקת מענה ראשוני בשטח למקרי טראומה נפשית, שנלווית למקרי החירום אליהם מוזעקים מתנדבי הארגון. היחידה נותנת מענה לנפגע, לסביבתו ולכוננים עצמם (חובשים ופרמדיקים), אשר נחשפים לסבל באינטנסיביות גבוהה. בעברה, בעקבות טיפול בהתנדבות בתינוקות נטושים בבית החולים "איכילוב", גייסה את רשת המתנדבות הארצית "חיבוק ראשון" הפרוסה בבתי החולים ברחבי הארץ. בעקבות אירועי השבעה באוקטובר נבחרה ביום העצמאות ה 76 להדליק את  משואת כוחות ההצלה בשם כונני "איחוד הצלה" ובשם העובדים הסוציאליים.

על מקורות התקוה של המטפל
בשגרה ובמצבי חירום

ד"ר תמר שלזינגר

(מפגש אחד)

בשבעה באוקטובר, קצת אחרי השעה תשע בבוקר, התקבלה ב"איחוד הצלה" בקשה ליצור קשר עם ילד מקיבוץ כפר עזה, אשר ראה את הוריו נרצחים וזקוק לעזרה. הבקשה הופנתה ליחידת החוסן, ותמר מיהרה להתקשר לאותו ילד, מיכאל, שלצידו עמליה אחותו. הילדים סיפרו לה שהם מסתתרים בארון הבגדים בממ"ד, לאחר ששני הוריהם נרצחו ואחותם אביגיל נעלמה. שתים-עשרה שעות רצופות היא ליוותה אותם בשיחת טלפון, מקבלת החלטות מצילות חיים ושומרת מכל משמר שלא יהיו לבד, עד לחילוצם.
במפגש נשוחח על מודל מעש"ה, המושתת על ארבעה עקרונות פשוטים להתערבות מידית במצבי חירום, שהיווה עוגן בהתערבות. נבין כיצד היכולת של המטפל לשמר עמדה של "השתוות הנפש" במצבי דחק מהווה את התשתית לבניית האמון ולשיתוף פעולה. נשמע  גם כיצד האמהות האוניברסלית, ארכיטיפ האם הגדולה, אותה פונקציה מיטיבה, נוכחת וחומלת, המופיעה כשזקוקים לה ושומרת מהרע שמתרחש, מאפשרת שמירה על תקווה לעתיד טוב יותר.
במצבי חירום נוכחותו הממשית של המטפל היא תנאי הכרחי להצלחת ההתערבות, דבר שמתאפשר על ידי שילוב מודל עבודה מסודר עם עבודת גוף-נפש של המטפל עצמו. במפגש נשמע כיצד הצליחה תמר ליישם ברגע האמת את העקרונות אותם מלדמת לאורך שנים, ולשמר את התפקוד, הכוחות והתקווה לאורך היום כולו, עבור הילדים ומשפחתם ועבור עצמה.

ד"ר תמר שלזינגר, עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת בקליניקה פרטית ומרצה בחוג לעבודה סוציאלית במכללת "תל חי". לצד זאת, תמר מתנדבת ב"איחוד הצלה"  כחובשת וכ"חוסן בכיר". יחידת החוסן של "איחוד הצלה"  מספקת מענה ראשוני בשטח למקרי טראומה נפשית, שנלווית למקרי החירום אליהם מוזעקים מתנדבי הארגון. היחידה נותנת מענה לנפגע, לסביבתו ולכוננים עצמם (חובשים ופרמדיקים), אשר נחשפים לסבל באינטנסיביות גבוהה. בעברה, בעקבות טיפול בהתנדבות בתינוקות נטושים בבית החולים "איכילוב", גייסה את רשת המתנדבות הארצית "חיבוק ראשון" הפרוסה בבתי החולים ברחבי הארץ. בעקבות אירועי השבעה באוקטובר נבחרה ביום העצמאות ה 76 להדליק את  משואת כוחות ההצלה בשם כונני "איחוד הצלה" ובשם העובדים הסוציאליים.

"איך זה שכוכב אחד לבד מעז?"
ארגון שניתה

ליאור ספרנדאו ושירי שם-טוב

(מפגש אחד)

שניתה הוא ארגון ישראלי הומניטרי-חברתי מרגש וייחודי, המסייע לילדים במצוקה בחבל קרמוג'ה באוגנדה. הארגון הוקם על ידי ליאור ספרנדאו ושירי שם-טוב, צמד חברים אשר עבדו יחד בעשור האחרון בעולם המתפתח במסגרות פיתוח וסיוע שונות. ליאור ספרנדאו שהנו צלם דוקומנטרי, הכיר בקרמוג'ה ילדה חכמה בשם שניתה, ששיתפה אותו בחלום שלה ללמוד בבית ספר. ליאור נדהם לגלות שבסכום חודשי שהוא יכול להרשות לעצמו לתרום – תוכל שניתה להגשים את חלומה. וכך היה, רק שכעבור זמן קצר גם אח של שניתה רצה ללמוד. ליאור פנה לחבר שלו, הציע לו לממן את לימודיו של האח, והחבר נענה בשמחה. וכך הבין ליאור שחיבורים כאלה הם אפשריים ומשני חיים גם לילדים הנתרמים, אך גם לספונסרים. ליאור העביר את חייו לקרמוג׳ה, חבל ארץ מרהיב ביופיו ועני מאד, שם הוא פועל ביחד עם צוות מקומי ומנהל את תוכנית המלגות של שניתה, שמחלצת ילדים שנולדים למציאות של תת־תזונה, אלימות, עבודות בכפייה, בנות בסיכון לנישואים מוקדמים ועוד, ונותנת להם את ההזדמנות לסלול עתיד טוב יותר בעזרת חינוך והשכלה וכן הווה טוב יותר בהיבטים של תזונה, בריאות וביטחון אישי.
תכנית המלגות הנה תכנית הפתוחה לכל, כך שכל אחד יכול להיות ספונסר, "לאמץ" ילד בעלות של 50 דולר (בערך 180 ש"ח) בחודש – ובאופן בלתי נתפס לשנות את חייו בסכום זה כך שיקבל מענה לצרכיו הפיסיים והרפואיים, יזכה למגורים בטוחים, ירכוש השכלה במוסדות קיימים או במוסדות שהקימה שניתה עצמה, ובכך יסלול לעצמו את הדרך לעתיד מיטיב יותר.
במפגש נכיר את מובילי הפרוייקט, ליאור ושירי, וננסה להבין האם ואיזו משמעות ערכית יש לסיוע נקודתי שכזה למספר ילדים בתוך תמונה כוללת גדולה יותר של סבל ועוני, ונחשוב יחד את יחסי הגומלין בין עשייה לבין תקווה. עוד נגע בתקווה שהעניקו ילדי הפרוייקט לספונסרים בימים הקשים מאז ה 7.10.

ליאור ספרנדאו הוא צלם ויוצר דוקומנטרי ישראלי עצמאי, ומייסד עמותת שניתה, שהיה מועמד לפרס אמי. עבודתו הראשונה כצלם וידאו הייתה ב-2009 עבור רשת החדשות האמריקאית סי.בי.אן. ב-2012, סיים את תפקידו כמנהל הפקה ארצי במשרדי הערוץ בירושלים. בין השנים 2013–2016 הצטרף ספרנדאו לצוות התעודה של רשת סי.בי.אן כצלם ראשי ומפיק. כחלק מעבודתו, צילם והפיק סרטי תעודה על ההיסטוריה היהודית והנוצרית, והארכאולוגיה בישראל, אירופה ובמזרח התיכון. במקביל לעבודתו, התחיל ספרנדאו לצלם סדרת סרטוני רשת בשם People Of. הסדרה בנויה מקליפים דוקומנטריים קצרים המציגים את קשייהן של אוכלוסיות מושתקות. בשנת 2019 ייסד ליאור את עמותת שניתה ביחד עם שירי שם-טוב, הפועלת למען ילדים מעוטי יכולת באוגנדה.

שירי שם-טוב היא מייסדת שותפה של עמותת שניתה ומנכ"לית העמותה. שירי היא אשת חינוך, פעילה חברתית, בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר שני במנהל עסקים וארגון מלכ"רים. שירי לקחה חלק בארגונים התנדבותיים בתחומים שונים בהם שוויון הזדמנויות, זכויות אדם, נוער שוליים וחינוך. שירי מובילה את ארגון שניתה, מתאמת את התכניות שלו עוסקת בפיתוח וביוזמות חדשות.

"איך זה שכוכב אחד לבד מעז?"
ארגון שניתה

ליאור ספרנדאו ושירי שם-טוב

(מפגש אחד)

שניתה הוא ארגון ישראלי הומניטרי-חברתי מרגש וייחודי, המסייע לילדים במצוקה בחבל קרמוג'ה באוגנדה. הארגון הוקם על ידי ליאור ספרנדאו ושירי שם-טוב, צמד חברים אשר עבדו יחד בעשור האחרון בעולם המתפתח במסגרות פיתוח וסיוע שונות. ליאור ספרנדאו שהנו צלם דוקומנטרי, הכיר בקרמוג'ה ילדה חכמה בשם שניתה, ששיתפה אותו בחלום שלה ללמוד בבית ספר. ליאור נדהם לגלות שבסכום חודשי שהוא יכול להרשות לעצמו לתרום - תוכל שניתה להגשים את חלומה. וכך היה, רק שכעבור זמן קצר גם אח של שניתה רצה ללמוד. ליאור פנה לחבר שלו, הציע לו לממן את לימודיו של האח, והחבר נענה בשמחה. וכך הבין ליאור שחיבורים כאלה הם אפשריים ומשני חיים גם לילדים הנתרמים, אך גם לספונסרים. ליאור העביר את חייו לקרמוג׳ה, חבל ארץ מרהיב ביופיו ועני מאד, שם הוא פועל ביחד עם צוות מקומי ומנהל את תוכנית המלגות של שניתה, שמחלצת ילדים שנולדים למציאות של תת־תזונה, אלימות, עבודות בכפייה, בנות בסיכון לנישואים מוקדמים ועוד, ונותנת להם את ההזדמנות לסלול עתיד טוב יותר בעזרת חינוך והשכלה וכן הווה טוב יותר בהיבטים של תזונה, בריאות וביטחון אישי.
תכנית המלגות הנה תכנית הפתוחה לכל, כך שכל אחד יכול להיות ספונסר, "לאמץ" ילד בעלות של 50 דולר (בערך 180 ש"ח) בחודש - ובאופן בלתי נתפס לשנות את חייו בסכום זה כך שיקבל מענה לצרכיו הפיסיים והרפואיים, יזכה למגורים בטוחים, ירכוש השכלה במוסדות קיימים או במוסדות שהקימה שניתה עצמה, ובכך יסלול לעצמו את הדרך לעתיד מיטיב יותר.
במפגש נכיר את מובילי הפרוייקט, ליאור ושירי, וננסה להבין האם ואיזו משמעות ערכית יש לסיוע נקודתי שכזה למספר ילדים בתוך תמונה כוללת גדולה יותר של סבל ועוני, ונחשוב יחד את יחסי הגומלין בין עשייה לבין תקווה. עוד נגע בתקווה שהעניקו ילדי הפרוייקט לספונסרים בימים הקשים מאז ה 7.10.

ליאור ספרנדאו הוא צלם ויוצר דוקומנטרי ישראלי עצמאי, ומייסד עמותת שניתה, שהיה מועמד לפרס אמי. עבודתו הראשונה כצלם וידאו הייתה ב-2009 עבור רשת החדשות האמריקאית סי.בי.אן. ב-2012, סיים את תפקידו כמנהל הפקה ארצי במשרדי הערוץ בירושלים. בין השנים 2013–2016 הצטרף ספרנדאו לצוות התעודה של רשת סי.בי.אן כצלם ראשי ומפיק. כחלק מעבודתו, צילם והפיק סרטי תעודה על ההיסטוריה היהודית והנוצרית, והארכאולוגיה בישראל, אירופה ובמזרח התיכון. במקביל לעבודתו, התחיל ספרנדאו לצלם סדרת סרטוני רשת בשם People Of. הסדרה בנויה מקליפים דוקומנטריים קצרים המציגים את קשייהן של אוכלוסיות מושתקות. בשנת 2019 ייסד ליאור את עמותת שניתה ביחד עם שירי שם-טוב, הפועלת למען ילדים מעוטי יכולת באוגנדה.

שירי שם-טוב היא מייסדת שותפה של עמותת שניתה ומנכ"לית העמותה. שירי היא אשת חינוך, פעילה חברתית, בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר שני במנהל עסקים וארגון מלכ"רים. שירי לקחה חלק בארגונים התנדבותיים בתחומים שונים בהם שוויון הזדמנויות, זכויות אדם, נוער שוליים וחינוך. שירי מובילה את ארגון שניתה, מתאמת את התכניות שלו עוסקת בפיתוח וביוזמות חדשות.